השתלט

Hebrew

Root
שׁ־ל־ט (sh-l-ṭ)

Verb

הִשְׁתַּלֵּט • (hishtalet) (hitpa'el construction)

1. to gain control of, to take over
2. (colloquial) to be overbearing
3. (colloquial) to be skilled with, i.e., to have a good command of

Conjugation

Conjugation of הִשְׁתַּלֵּט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִשְׁתַּלֵּט action noun: הִשְׁתַּלְּטוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִשְׁתַּלַּטְתִּי		הִשְׁתַּלַּטְנוּ
	second	הִשְׁתַּלַּטְתָּ	הִשְׁתַּלַּטְתְּ	הִשְׁתַּלַּטְתֶּם	הִשְׁתַּלַּטְתֶּן
	third	הִשְׁתַּלֵּט	הִשְׁתַּלְּטָה	הִשְׁתַּלְּטוּ
present		מִשְׁתַּלֵּט	מִשְׁתַּלֶּטֶת	מִשְׁתַּלְּטִים	מִשְׁתַּלְּטוֹת
future	first	אֶשְׁתַּלֵּט		נִשְׁתַּלֵּט
	second	תִּשְׁתַּלֵּט	תִּשְׁתַּלְּטִי	תִּשְׁתַּלְּטוּ	תִּשְׁתַּלֵּטְנָה1
	third	יִשְׁתַּלֵּט	תִּשְׁתַּלֵּט	יִשְׁתַּלְּטוּ	תִּשְׁתַּלֵּטְנָה1
imperative		הִשְׁתַּלֵּט	הִשְׁתַּלְּטִי	הִשְׁתַּלְּטוּ	הִשְׁתַּלֵּטְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.