השתיל

Hebrew

Root
שׁ־ת־ל (sh-t-l)

Verb

הִשְׁתִּיל • (hishtíl) (hif'il construction)

1. to plant
2. (medicine) to implant
3. (medicine) to transplant

Conjugation

Conjugation of הִשְׁתִּיל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַשְׁתִּיל action noun: הַשְׁתָּלָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִשְׁתַּלְתִּי		הִשְׁתַּלְנוּ
	second	הִשְׁתַּלְתָּ	הִשְׁתַּלְתְּ	הִשְׁתַּלְתֶּם	הִשְׁתַּלְתֶּן
	third	הִשְׁתִּיל	הִשְׁתִּילָה	הִשְׁתִּילוּ
present		מַשְׁתִּיל	מַשְׁתִּילָה	מַשְׁתִּילִים	מַשְׁתִּילוֹת
future	first	אַשְׁתִּיל		נַשְׁתִּיל
	second	תַּשְׁתִּיל	תַּשְׁתִּילִי	תַּשְׁתִּילוּ	תַּשְׁתֵּלְנָה1
	third	יַשְׁתִּיל	תַּשְׁתִּיל	יַשְׁתִּילוּ	תַּשְׁתֵּלְנָה1
imperative		הַשְׁתֵּל	הַשְׁתִּילִי	הַשְׁתִּילוּ	הַשְׁתֵּלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.