השיא

Hebrew

Root
נ־שׂ־א (n-s-ʾ)

Verb

הִשִּׂיא • (hisí') (hif'il construction)

1. (music) to transpose

Conjugation

Conjugation of הִשִּׂיא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַשִּׂיא action noun: הַשָּׂאָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִשֵּׂאתִי		הִשֵּׂאנוּ
	second	הִשֵּׂאתָ	הִשֵּׂאת	הִשֵּׂאתֶם	הִשֵּׂאתֶן
	third	הִשִּׂיא	הִשִּׂיאָה	הִשִּׂיאוּ
present		מַשִּׂיא	מַשִּׂיאָה	מַשִּׂיאִים	מַשִּׂיאוֹת
future	first	אַשִּׂיא		נַשִּׂיא
	second	תַּשִּׂיא	תַּשִּׂיאִי	תַּשִּׂיאוּ	תַּשֶּׂאנָה1
	third	יַשִּׂיא	תַּשִּׂיא	יַשִּׂיאוּ	תַּשֶּׂאנָה1
imperative		הַשֵּׂא	הַשִּׂיאִי	הַשִּׂיאוּ	הַשֶּׂאנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “השיא” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language