הרשים

Hebrew

Root
ר־שׁ־ם (r-sh-m)

Verb

הִרְשִׁים • (hirshím) (hif'il construction)

1. (transitive) to impress (someone).

Conjugation

Conjugation of הִרְשִׁים (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַרְשִׁים action noun: הַרְשָׁמָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִרְשַׁמְתִּי		הִרְשַׁמְנוּ
	second	הִרְשַׁמְתָּ	הִרְשַׁמְתְּ	הִרְשַׁמְתֶּם	הִרְשַׁמְתֶּן
	third	הִרְשִׁים	הִרְשִׁימָה	הִרְשִׁימוּ
present		מַרְשִׁים	מַרְשִׁימָה	מַרְשִׁימִים	מַרְשִׁימוֹת
future	first	אַרְשִׁים		נַרְשִׁים
	second	תַּרְשִׁים	תַּרְשִׁימִי	תַּרְשִׁימוּ	תַּרְשֵׁמְנָה1
	third	יַרְשִׁים	תַּרְשִׁים	יַרְשִׁימוּ	תַּרְשֵׁמְנָה1
imperative		הַרְשֵׁם	הַרְשִׁימִי	הַרְשִׁימוּ	הַרְשֵׁמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.