הרשה

Hebrew

Verb

הִרְשָׁה • (hirshá) (hif'il construction)

1. to allow

Conjugation

Conjugation of הִרְשָׁה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַרְשׁוֹת action noun: הַרְשָׁאָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִרְשֵׁיתִי		הִרְשֵׁינוּ
	second	הִרְשֵׁיתָ	הִרְשֵׁית	הִרְשֵׁיתֶם	הִרְשֵׁיתֶן
	third	הִרְשָׁה	הִרְשְׁתָה	הִרְשׁוּ
present		מַרְשֶׁה	מַרְשָׁה	מַרְשִׁים	מַרְשׁוֹת
future	first	אַרְשֶׁה		נַרְשֶׁה
	second	תַּרְשֶׁה	תַּרְשִׁי	תַּרְשׁוּ	תַּרְשֶׁינָה1
	third	יַרְשֶׁה	תַּרְשֶׁה	יַרְשׁוּ	תַּרְשֶׁינָה1
imperative		הַרְשֵׁה	הַרְשִׁי	הַרְשׁוּ	הַרְשֶׁינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Synonyms

• (allow): אפשר, נתן