הרטיב

Hebrew

Root
ר־ט־ב (r-ṭ-b)

Verb

הִרְטִיב • (hirtív) (hif'il construction)

1. (transitive) to wet, dampen: to cause to become wet

Conjugation

Conjugation of הִרְטִיב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַרְטִיב action noun: הַרְטָבָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִרְטַבְתִּי		הִרְטַבְנוּ
	second	הִרְטַבְתָּ	הִרְטַבְתְּ	הִרְטַבְתֶּם	הִרְטַבְתֶּן
	third	הִרְטִיב	הִרְטִיבָה	הִרְטִיבוּ
present		מַרְטִיב	מַרְטִיבָה	מַרְטִיבִים	מַרְטִיבוֹת
future	first	אַרְטִיב		נַרְטִיב
	second	תַּרְטִיב	תַּרְטִיבִי	תַּרְטִיבוּ	תַּרְטֵבְנָה1
	third	יַרְטִיב	תַּרְטִיב	יַרְטִיבוּ	תַּרְטֵבְנָה1
imperative		הַרְטֵב	הַרְטִיבִי	הַרְטִיבוּ	הַרְטֵבְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Antonyms

• ייבש / יִבֵּשׁ (yibésh)