הצלחה

Hebrew

Root
צ־ל־ח (ts-l-kh)
7 terms

Etymology

The verbal noun of הִצְלִיחַ (hitzlíakh, “to succeed”).

Pronunciation

• Audio:

  (file)

Noun

הַצְלָחָה • (hatzlakhá) f (plural indefinite הַצְלָחוֹת, singular construct הַצְלָחַת־, plural construct הַצְלָחוֹת־) [pattern: הַקְטָלָה]

1. a success

Declension

Declension of הַצְלָחָה

	isolated forms		with possessive pronouns
Number:	State:	form	Person:	singular		plural
				m	f	m	f
singular	indefinite	הַצְלָחָה	first	הַצְלָחָתִי		הַצְלָחָתֵנוּ
	definite	הַהַצְלָחָה	second	הַצְלָחָתְךָ	הַצְלָחָתֵךְ	הַצְלָחַתְכֶם	הַצְלָחַתְכֶן
	construct	הַצְלָחַת־	third	הַצְלָחָתוֹ	הַצְלָחָתָהּ	הַצְלָחָתָם	הַצְלָחָתָן
plural	indefinite	הַצְלָחוֹת	first	הצלחותיי / הַצְלָחוֹתַי		הַצְלָחוֹתֵינוּ
	definite	הַהַצְלָחוֹת	second	הַצְלָחוֹתֶיךָ	הצלחותייך / הַצְלָחוֹתַיִךְ	הַצְלָחוֹתֵיכֶם	הַצְלָחוֹתֵיכֶן
	construct	הַצְלָחוֹת־	third	הַצְלָחוֹתָיו	הַצְלָחוֹתֶיהָ	הַצְלָחוֹתָם	הַצְלָחוֹתָן

Derived terms

• בְּהַצְלָחָה (b'hatzlakhá)

Yiddish

Etymology

From Hebrew הַצְלָחָה.

Noun

הצלחה • (hatslokhe) f, plural הצלחות (hatslokhes)

1. success

Derived terms

• הצלחהדיק (hatslokhedik)