הפר

Hebrew

Etymology 1

Root
פ־ר־ר (p-r-r)

Verb

הֵפֵר • (hefér) (hif'il construction)

1. to violate, to break, to breach (an agreement or a promise)
2. to make void, to nullify (an agreement or a promise)
   • Tanach, Numbers 30:9, with translation of the Jewish Publication Society:

     וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ

     But if her husband disallow her in the day that he heareth it, then he shall make void her vow which is upon her, and the clear utterance of her lips, wherewith she hath bound her soul

Conjugation

Conjugation of הֵפֵר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָפֵר action noun: הֲפָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵפַרְתִּי		הֵפַרְנוּ
	second	הֵפַרְתָּ	הֵפַרְתְּ	הֲפַרְתֶּם1	הֲפַרְתֶּן1
	third	הֵפֵר	הֵפֵרָה	הֵפֵרוּ
present		מֵפֵר	מפירה / מְפֵרָה	מפירים / מְפֵרִים	מפירות / מְפֵרוֹת
future	first	אָפֵר		נָפֵר
	second	תָּפֵר	תָּפֵרִי	תָּפֵרוּ	תָּפֵרְנָה2
	third	יָפֵר	תָּפֵר	יָפֵרוּ	תָּפֵרְנָה2
imperative		הָפֵר	הָפֵרִי	הָפֵרוּ	הָפֵרְנָה2
notes		Pronounced הֵפַרְתֶּם and הֵפַרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

References

• “הפר” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language

Etymology 2

Noun

הַפָּר • (hapár)

1. singular definite form of פַּר (par)‎