העציב

Hebrew

Root
ע־צ־ב (ʿ-ts-b)
5 terms

Verb

הֶעֱצִיב • (he'etsív) (hif'il construction)

1. to sadden (make sad or unhappy)

Conjugation

Conjugation of הֶעֱצִיב (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַעֲצִיב action noun: הַעֲצָבָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶעֱצַבְתִּי		הֶעֱצַבְנוּ
	second	הֶעֱצַבְתָּ	הֶעֱצַבְתְּ	הֶעֱצַבְתֶּם	הֶעֱצַבְתֶּן
	third	הֶעֱצִיב	הֶעֱצִיבָה	הֶעֱצִיבוּ
present		מַעֲצִיב	מַעֲצִיבָה	מַעֲצִיבִים	מַעֲצִיבוֹת
future	first	אַעֲצִיב		נַעֲצִיב
	second	תַּעֲצִיב	תַּעֲצִיבִי	תַּעֲצִיבוּ	תַּעֲצֵבְנָה1
	third	יַעֲצִיב	תַּעֲצִיב	יַעֲצִיבוּ	תַּעֲצֵבְנָה1
imperative		הַעֲצֵב	הַעֲצִיבִי	הַעֲצִיבוּ	הַעֲצֵבְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.