העטיר

Hebrew

Root
ע־ט־ר (ʿ-ṭ-r)

Verb

הֶעֱטִיר • (he'etír) (hif'il construction)

1. (literary) to crown

Conjugation

Conjugation of הֶעֱטִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַעֲטִיר action noun: הַעֲטָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶעֱטַרְתִּי		הֶעֱטַרְנוּ
	second	הֶעֱטַרְתָּ	הֶעֱטַרְתְּ	הֶעֱטַרְתֶּם	הֶעֱטַרְתֶּן
	third	הֶעֱטִיר	הֶעֱטִירָה	הֶעֱטִירוּ
present		מַעֲטִיר	מַעֲטִירָה	מַעֲטִירִים	מַעֲטִירוֹת
future	first	אַעֲטִיר		נַעֲטִיר
	second	תַּעֲטִיר	תַּעֲטִירִי	תַּעֲטִירוּ	תַּעֲטֵרְנָה1
	third	יַעֲטִיר	תַּעֲטִיר	יַעֲטִירוּ	תַּעֲטֵרְנָה1
imperative		הַעֲטֵר	הַעֲטִירִי	הַעֲטִירוּ	הַעֲטֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.