הסתגר

Hebrew

Root
ס־ג־ר (s-g-r)

Verb

הִסְתַּגֵּר • (histagér) (hitpa'el construction)

1. to close oneself up, to become introverted, to isolate oneself

Conjugation

Conjugation of הִסְתַּגֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִסְתַּגֵּר action noun: הִסְתַּגְּרוּת
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִסְתַּגַּרְתִּי		הִסְתַּגַּרְנוּ
	second	הִסְתַּגַּרְתָּ	הִסְתַּגַּרְתְּ	הִסְתַּגַּרְתֶּם	הִסְתַּגַּרְתֶּן
	third	הִסְתַּגֵּר	הִסְתַּגְּרָה	הִסְתַּגְּרוּ
present		מִסְתַּגֵּר	מִסְתַּגֶּרֶת	מִסְתַּגְּרִים	מִסְתַּגְּרוֹת
future	first	אֶסְתַּגֵּר		נִסְתַּגֵּר
	second	תִּסְתַּגֵּר	תִּסְתַּגְּרִי	תִּסְתַּגְּרוּ	תִּסְתַּגֵּרְנָה1
	third	יִסְתַּגֵּר	תִּסְתַּגֵּר	יִסְתַּגְּרוּ	תִּסְתַּגֵּרְנָה1
imperative		הִסְתַּגֵּר	הִסְתַּגְּרִי	הִסְתַּגְּרוּ	הִסְתַּגֵּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.