הסמיך

Hebrew

Root
ס־מ־ך (s-m-k)

Verb

הִסְמִיךְ • (hismíkh) (hif'il construction)

1. to authorize

Conjugation

Conjugation of הִסְמִיךְ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַסְמִיךְ action noun: הַסְמָכָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִסְמַכְתִּי		הִסְמַכְנוּ
	second	הִסְמַכְתָּ	הִסְמַכְתְּ	הִסְמַכְתֶּם	הִסְמַכְתֶּן
	third	הִסְמִיךְ	הִסְמִיכָה	הִסְמִיכוּ
present		מַסְמִיךְ	מַסְמִיכָה	מַסְמִיכִים	מַסְמִיכוֹת
future	first	אַסְמִיךְ		נַסְמִיךְ
	second	תַּסְמִיךְ	תַּסְמִיכִי	תַּסְמִיכוּ	תַּסְמֵכְנָה1
	third	יַסְמִיךְ	תַּסְמִיךְ	יַסְמִיכוּ	תַּסְמֵכְנָה1
imperative		הַסְמֵךְ	הַסְמִיכִי	הַסְמִיכוּ	הַסְמֵכְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “הסמיך” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language