הניף

Hebrew

Root
נ־ו־ף (n-w-p)

הֵנִיף • (heníf) (hif'il construction, passive counterpart הוּנַף)

Conjugation of הֵנִיף (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לְהָנִיף action noun: הֲנָפָה
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵנַפְתִּי		הֵנַפְנוּ
	second	הֵנַפְתָּ	הֵנַפְתְּ	הֲנַפְתֶּם¹	הֲנַפְתֶּן¹
	third	הֵנִיף	הֵנִיפָה	הֵנִיפוּ
present		מֵנִיף	מְנִיפָה	מְנִיפִים	מְנִיפוֹת
future	first	אָנִיף		נָנִיף
	second	תָּנִיף	תָּנִיפִי	תָּנִיפוּ	תָּנֵפְנָה²
	third	יָנִיף	תָּנִיף	יָנִיפוּ	תָּנֵפְנָה²
imperative		הָנֵף	הָנִיפִי	הָנִיפוּ	הָנֵפְנָה²
notes		Pronounced הֵנַפְתֶּם and הֵנַפְתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.