המית

Hebrew

Root
מ־ו־ת (m-w-t)

Verb

הֵמִית • (hemít) (hif'il construction)

1. to kill, put to death

Conjugation

Conjugation of הֵמִית (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָמִית action noun: הֲמָתָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	המתתי / הֵמַתִּי		הֵמַתְנוּ
	second	המתת / הֵמַתָּ	המתת / הֵמַתְּ	המתתם / הֲמַתֶּם1	המתתן / הֲמַתֶּן1
	third	הֵמִית	הֵמִיתָה	הֵמִיתוּ
present		מֵמִית	מְמִיתָה	מְמִיתִים	מְמִיתוֹת
future	first	אָמִית		נָמִית
	second	תָּמִית	תָּמִיתִי	תָּמִיתוּ	תָּמֵתְנָה2
	third	יָמִית	תָּמִית	יָמִיתוּ	תָּמֵתְנָה2
imperative		הָמֵת	הָמִיתִי	הָמִיתוּ	הָמֵתְנָה2
notes		Pronounced המתתם / הֵמַתֶּם and המתתן / הֵמַתֶּן in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.