הכריח

Hebrew

Etymology

Root
כ־ר־ח (k-r-kh)
4 terms

From the root כ-ר-ח (k-r-ḥ), using the hif`íl conjugation.

Verb

הִכְרִיחַ • (hikhríakh) (hif'il construction)

1. To force, make, require, obligate.

Conjugation

Conjugation of הִכְרִיחַ (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהַכְרִיחַ
		action noun		הַכְרָחָה
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הִכְרַחְתִּי		הִכְרַחְנוּ
	second	הִכְרַחְתָּ	הִכְרַחְתְּ	הִכְרַחְתֶּם	הִכְרַחְתֶּן
	third	הִכְרִיחַ	הִכְרִיחָה	הִכְרִיחוּ
present		מַכְרִיחַ	מַכְרִיחָה	מַכְרִיחִים	מַכְרִיחוֹת
future	first	אַכְרִיחַ		נַכְרִיחַ
	second	תַּכְרִיחַ	תַּכְרִיחִי	תַּכְרִיחוּ	תַּכְרַחְנָה1
	third	יַכְרִיחַ	תַּכְרִיחַ	יַכְרִיחוּ	תַּכְרַחְנָה1
imperative		הַכְרֵחַ	הַכְרִיחִי	הַכְרִיחוּ	הַכְרַחְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.