הכיש

Hebrew

Root
נ־כ־שׁ (n-k-sh)

Verb

הִכִּישׁ • (hikish) (hif'il construction, passive counterpart הוכש / הֻכַּשׁ)

1. to bite (of a snake)
2. to sting (of a scorpion)

Conjugation

Conjugation of הִכִּישׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַכִּישׁ action noun: הַכָּשָׁה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִכַּשְׁתִּי		הִכַּשְׁנוּ
	second	הִכַּשְׁתָּ	הִכַּשְׁתְּ	הִכַּשְׁתֶּם	הִכַּשְׁתֶּן
	third	הִכִּישׁ	הִכִּישָׁה	הִכִּישׁוּ
present		מַכִּישׁ	מַכִּישָׁה	מַכִּישִׁים	מַכִּישׁוֹת
future	first	אַכִּישׁ		נַכִּישׁ
	second	תַּכִּישׁ	תַּכִּישִׁי	תַּכִּישׁוּ	תַּכֵּשְׁנָה1
	third	יַכִּישׁ	תַּכִּישׁ	יַכִּישׁוּ	תַּכֵּשְׁנָה1
imperative		הַכֵּשׁ	הַכִּישִׁי	הַכִּישׁוּ	הַכֵּשְׁנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.