היסס

Hebrew

Root
ה־ס־ס (h-s-s)
1 term

Verb

היסס / הִסֵּס • (hisés) (pi'el construction)

1. to hesitate

Conjugation

Conjugation of היסס / הִסֵּס (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַסֵּס action noun: היסוס / הִסּוּס
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	היססתי / הִסַּסְתִּי		היססנו / הִסַּסְנוּ
	second	היססת / הִסַּסְתָּ	היססת / הִסַּסְתְּ	היססתם / הִסַּסְתֶּם	היססתן / הִסַּסְתֶּן
	third	היסס / הִסֵּס	היססה / הִסְּסָה	היססו / הִסְּסוּ
present		מְהַסֵּס	מְהַסֶּסֶת	מְהַסְּסִים	מְהַסְּסוֹת
future	first	אֲהַסֵּס		נְהַסֵּס
	second	תְּהַסֵּס	תְּהַסְּסִי	תְּהַסְּסוּ	תְּהַסֵּסְנָה1
	third	יְהַסֵּס	תְּהַסֵּס	יְהַסְּסוּ	תְּהַסֵּסְנָה1
imperative		הַסֵּס	הַסְּסִי	הַסְּסוּ	הַסֵּסְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “היסס” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language