הימם

Hebrew

Root
ה־מ־ם (h-m-m)

Verb

הימם / הִמֵּם • (himém) (pi'el construction)

1. to stun

Conjugation

Conjugation of הימם / הִמֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַמֵּם action noun: הימום / הִמּוּם
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	היממתי / הִמַּמְתִּי		היממנו / הִמַּמְנוּ
	second	היממת / הִמַּמְתָּ	היממת / הִמַּמְתְּ	היממתם / הִמַּמְתֶּם	היממתן / הִמַּמְתֶּן
	third	הימם / הִמֵּם	היממה / הִמְּמָה	היממו / הִמְּמוּ
present		מְהַמֵּם	מְהַמֶּמֶת	מְהַמְּמִים	מְהַמְּמוֹת
future	first	אֲהַמֵּם		נְהַמֵּם
	second	תְּהַמֵּם	תְּהַמְּמִי	תְּהַמְּמוּ	תְּהַמֵּמְנָה1
	third	יְהַמֵּם	תְּהַמֵּם	יְהַמְּמוּ	תְּהַמֵּמְנָה1
imperative		הַמֵּם	הַמְּמִי	הַמְּמוּ	הַמֵּמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “הימם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language