הימם

Hebrew

Root
ה־מ־ם (h-m-m)
2 terms

Verb

הימם / הִמֵּם • (himém) (pi'el construction)

1. to stun

Conjugation

Conjugation of הימם / הִמֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהַמֵּם
		action noun		הימום / הִמּוּם
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	היממתי / הִמַּמְתִּי		היממנו / הִמַּמְנוּ
	second	היממת / הִמַּמְתָּ	היממת / הִמַּמְתְּ	היממתם / הִמַּמְתֶּם	היממתן / הִמַּמְתֶּן
	third	הימם / הִמֵּם	היממה / הִמְּמָה	היממו / הִמְּמוּ
present		מְהַמֵּם	מְהַמֶּמֶת	מְהַמְּמִים	מְהַמְּמוֹת
future	first	אֲהַמֵּם		נְהַמֵּם
	second	תְּהַמֵּם	תְּהַמְּמִי	תְּהַמְּמוּ	תְּהַמֵּמְנָה1
	third	יְהַמֵּם	תְּהַמֵּם	יְהַמְּמוּ	תְּהַמֵּמְנָה1
imperative		הַמֵּם	הַמְּמִי	הַמְּמוּ	הַמֵּמְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• “הימם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language