הטביע

Hebrew

Root
ט־ב־ע (ṭ-b-ʿ)

Verb

הִטְבִּיעַ • (hitbía) (hif'il construction)

1. (transitive) to drown

Conjugation

Conjugation of הִטְבִּיעַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַטְבִּיעַ action noun: הַטְבָּעָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִטְבַּעְתִּי		הִטְבַּעְנוּ
	second	הִטְבַּעְתָּ	הִטְבַּעְתְּ	הִטְבַּעְתֶּם	הִטְבַּעְתֶּן
	third	הִטְבִּיעַ	הִטְבִּיעָה	הִטְבִּיעוּ
present		מַטְבִּיעַ	מַטְבִּיעָה	מַטְבִּיעִים	מַטְבִּיעוֹת
future	first	אַטְבִּיעַ		נַטְבִּיעַ
	second	תַּטְבִּיעַ	תַּטְבִּיעִי	תַּטְבִּיעוּ	תַּטְבַּעְנָה1
	third	יַטְבִּיעַ	תַּטְבִּיעַ	יַטְבִּיעוּ	תַּטְבַּעְנָה1
imperative		הַטְבֵּעַ	הַטְבִּיעִי	הַטְבִּיעוּ	הַטְבַּעְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.