החליד

Hebrew

Root
ח־ל־ד (kh-l-d)

Verb

הֶחְלִיד • (hekhlíd) (hif'il construction)

1. to rust

Conjugation

Conjugation of הֶחְלִיד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַחְלִיד action noun: הַחְלָדָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶחְלַדְתִּי		הֶחְלַדְנוּ
	second	הֶחְלַדְתָּ	הֶחְלַדְתְּ	הֶחְלַדְתֶּם	הֶחְלַדְתֶּן
	third	הֶחְלִיד	הֶחְלִידָה	הֶחְלִידוּ
present		מַחְלִיד	מַחְלִידָה	מַחְלִידִים	מַחְלִידוֹת
future	first	אַחְלִיד		נַחְלִיד
	second	תַּחְלִיד	תַּחְלִידִי	תַּחְלִידוּ	תַּחְלֵדְנָה1
	third	יַחְלִיד	תַּחְלִיד	יַחְלִידוּ	תַּחְלֵדְנָה1
imperative		הַחְלֵד	הַחְלִידִי	הַחְלִידוּ	הַחְלֵדְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “החליד” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language