הושלט

Hebrew

Root
שׁ־ל־ט (sh-l-ṭ)

Verb

הושלט / הֻשְׁלַט • (hushlat) (huf'al construction, active counterpart הִשְׁלִיט)

1. to be imposed (of rules, order, etc.)

Conjugation

Conjugation of הושלט / הֻשְׁלַט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הושלטתי / הֻשְׁלַטְתִּי		הושלטנו / הֻשְׁלַטְנוּ
	second	הושלטת / הֻשְׁלַטְתָּ	הושלטת / הֻשְׁלַטְתְּ	הושלטתם / הֻשְׁלַטְתֶּם	הושלטתן / הֻשְׁלַטְתֶּן
	third	הושלט / הֻשְׁלַט	הושלטה / הֻשְׁלְטָה	הושלטו / הֻשְׁלְטוּ
present		מושלט / מֻשְׁלָט	מושלטת / מֻשְׁלֶטֶת	מושלטים / מֻשְׁלָטִים	מושלטות / מֻשְׁלָטוֹת
future	first	אושלט / אֻשְׁלַט		נושלט / נֻשְׁלַט
	second	תושלט / תֻּשְׁלַט	תושלטי / תֻּשְׁלְטִי	תושלטו / תֻּשְׁלְטוּ	תושלטנה / תֻּשְׁלַטְנָה1
	third	יושלט / יֻשְׁלַט	תושלט / תֻּשְׁלַט	יושלטו / יֻשְׁלְטוּ	תושלטנה / תֻּשְׁלַטְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.