הורשע

Hebrew

Root
ר־שׁ־ע (r-sh-ʿ)
3 terms

Verb

הורשע / הֻרְשַׁע • (hurshá) (huf'al construction, active counterpart הִרְשִׁיעַ)

1. To be convicted, to be found guilty (of a crime).
   • 2017 December 27, חסן שעלאן (Hassan Shaalan), “הורשע העולה שהתאסלם וניסה להצטרף לדאעש” (hurshá ha'olé shehit'aslém v'nisá l'hitstaréf l'da'ésh, “The immigrant who converted to Islam and tried to join ISIS has been convicted”), Ynet.

Conjugation

Conjugation of הורשע / הֻרְשַׁע (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הורשעתי / הֻרְשַׁעְתִּי		הורשענו / הֻרְשַׁעְנוּ
	second	הורשעת / הֻרְשַׁעְתָּ	הורשעת / הֻרְשַׁעְתְּ	הורשעתם / הֻרְשַׁעְתֶּם	הורשעתן / הֻרְשַׁעְתֶּן
	third	הורשע / הֻרְשַׁע	הורשעה / הֻרְשְׁעָה	הורשעו / הֻרְשְׁעוּ
present		מורשע / מֻרְשָׁע	מורשעת / מֻרְשַׁעַת	מורשעים / מֻרְשָׁעִים	מורשעות / מֻרְשָׁעוֹת
future	first	אורשע / אֻרְשַׁע		נורשע / נֻרְשַׁע
	second	תורשע / תֻּרְשַׁע	תורשעי / תֻּרְשְׁעִי	תורשעו / תֻּרְשְׁעוּ	תורשענה / תֻּרְשַׁעְנָה1
	third	יורשע / יֻרְשַׁע	תורשע / תֻּרְשַׁע	יורשעו / יֻרְשְׁעוּ	תורשענה / תֻּרְשַׁעְנָה1
imperative		—	—	—	—1

¹ Rare in Modern Hebrew.