הוריש

Hebrew

Root
י־ר־שׁ (y-r-sh)

Verb

הוֹרִישׁ • (horish) (hif'il construction)

1. to bequeath, to will (to leave something to someone in their will)

Conjugation

Conjugation of הוֹרִישׁ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהוֹרִישׁ action noun: הוֹרָשָׁה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוֹרַשְׁתִּי		הוֹרַשְׁנוּ
	second	הוֹרַשְׁתָּ	הוֹרַשְׁתְּ	הוֹרַשְׁתֶּם	הוֹרַשְׁתֶּן
	third	הוֹרִישׁ	הוֹרִישָׁה	הוֹרִישׁוּ
present		מוֹרִישׁ	מוֹרִישָׁה	מוֹרִישִׁים	מוֹרִישׁוֹת
future	first	אוֹרִישׁ		נוֹרִישׁ
	second	תּוֹרִישׁ	תּוֹרִישִׁי	תּוֹרִישׁוּ	תּוֹרֵשְׁנָה1
	third	יוֹרִישׁ	תּוֹרִישׁ	יוֹרִישׁוּ	תּוֹרֵשְׁנָה1
imperative		הוֹרֵשׁ	הוֹרִישִׁי	הוֹרִישׁוּ	הוֹרֵשְׁנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.