הוצא

Hebrew

Root
י־צ־א (y-ts-ʾ)

Verb

הוּצָא • (hutsá) (huf'al construction, active counterpart הוֹצִיא)

1. to be removed, taken out
2. to be expelled, ejected

Conjugation

Conjugation of הוּצָא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוּצֵאתִי		הוּצֵאנוּ
	second	הוּצֵאתָ	הוּצֵאת	הוּצֵאתֶם	הוּצֵאתֶן
	third	הוּצָא	הוּצְאָה	הוּצְאוּ
present		מוּצָא	מוּצֵאת	מוּצָאִים	מוּצָאוֹת
future	first	אוּצָא		נוּצָא
	second	תּוּצָא	תּוּצְאִי	תּוּצְאוּ	תּוּצֶאנָה1
	third	יוּצָא	תּוּצָא	יוּצְאוּ	תּוּצֶאנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Verb

הוֹצֵא • (hotsé)

1. masculine singular imperative of הוֹצִיא (hotsí)
   • Tanach, Exodus 3:10, with Young's Literal Translation:

     וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם

     v'hotsé et amí v'ne yisraél mimitsráyim

     and bring thou out My people, the sons of Israel, out of Egypt