הוכר

Hebrew

Root
נ־כ־ר (n-k-r)

Verb

הוכר / הֻכַּר • (hukár) (huf'al construction, active counterpart הִכִּיר)

1. to be recognized

Conjugation

Conjugation of הוכר / הֻכַּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוכרתי / הֻכַּרְתִּי		הוכרנו / הֻכַּרְנוּ
	second	הוכרת / הֻכַּרְתָּ	הוכרת / הֻכַּרְתְּ	הוכרתם / הֻכַּרְתֶּם	הוכרתן / הֻכַּרְתֶּן
	third	הוכר / הֻכַּר	הוכרה / הֻכְּרָה	הוכרו / הֻכְּרוּ
present		מוכר / מֻכָּר	מוכרת / מֻכֶּרֶת	מוכרים / מֻכָּרִים	מוכרות / מֻכָּרוֹת
future	first	אוכר / אֻכַּר		נוכר / נֻכַּר
	second	תוכר / תֻּכַּר	תוכרי / תֻּכְּרִי	תוכרו / תֻּכְּרוּ	תוכרנה / תֻּכַּרְנָה1
	third	יוכר / יֻכַּר	תוכר / תֻּכַּר	יוכרו / יֻכְּרוּ	תוכרנה / תֻּכַּרְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.