הוברח

Hebrew

Root
ב־ר־ח (b-r-kh)
4 terms

Verb

הוברח / הֻבְרַח • (huv'rákh) (huf'al construction, active counterpart הִבְרִיחַ)

1. to be smuggled

Conjugation

Conjugation of הוברח / הֻבְרַח (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוברחתי / הֻבְרַחְתִּי		הוברחנו / הֻבְרַחְנוּ
	second	הוברחת / הֻבְרַחְתָּ	הוברחת / הֻבְרַחְתְּ	הוברחתם / הֻבְרַחְתֶּם	הוברחתן / הֻבְרַחְתֶּן
	third	הוברח / הֻבְרַח	הוברחה / הֻבְרְחָה	הוברחו / הֻבְרְחוּ
present		מוברח / מֻבְרָח	מוברחת / מֻבְרַחַת	מוברחים / מֻבְרָחִים	מוברחות / מֻבְרָחוֹת
future	first	אוברח / אֻבְרַח		נוברח / נֻבְרַח
	second	תוברח / תֻּבְרַח	תוברחי / תֻּבְרְחִי	תוברחו / תֻּבְרְחוּ	תוברחנה / תֻּבְרַחְנָה1
	third	יוברח / יֻבְרַח	תוברח / תֻּבְרַח	יוברחו / יֻבְרְחוּ	תוברחנה / תֻּבְרַחְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• "הוברח" in the Verb Conjugation Tables of the Academy of Hebrew Language