הואר

Hebrew

Root
א־ו־ר (ʾ-w-r)

Etymology 1

Verb

הוּאַר • (huár) (huf'al construction, active counterpart הֵאִיר)

1. to be lit up, illuminated
   • 1956, Aharon Ashman, A Small Pot :

     אִלּוּלֵא כַּד זֶה נִשְׁאַר \ מִקְדָּשֵׁנוּ לֹא הוּאַר.

     If this pot hadn't lasted / our temple will not have been lit up.

Conjugation

Conjugation of הוּאַר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוּאַרְתִּי		הוּאַרְנוּ
	second	הוּאַרְתָּ	הוּאַרְתְּ	הוּאַרְתֶּם	הוּאַרְתֶּן
	third	הוּאַר	הוּאֲרָה	הוּאֲרוּ
present		מוּאָר	מוּאֶרֶת	מוּאָרִים	מוּאָרוֹת
future	first	אוּאַר		נוּאַר
	second	תּוּאַר	תּוּאֲרִי	תּוּאֲרוּ	תּוּאַרְנָה1
	third	יוּאַר	תּוּאַר	יוּאֲרוּ	תּוּאַרְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Etymology 2

Root
א־ר־ר (ʾ-r-r)

Verb

הוּאַר • (huár) (huf'al construction, future יוּאַר)

1. (Biblical Hebrew) to be cursed
   • Tanach, Numbers 22:6, with translation of the Jewish Publication Society:

     […] כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָֽר׃

     […] for I know that he whom thou blessest is blessed, and he whom thou cursest is cursed.

Conjugation

Conjugation of הוּאַר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוּאַרְתִּי		הוּאַרְנוּ
	second	הוּאַרְתָּ	הוּאַרְתְּ	הוּאַרְתֶּם	הוּאַרְתֶּן
	third	הוּאַר	הוּאָרָה	הוּאָרוּ
present		מוּאָר	מוּאָרָה	מוּאָרִים	מוּאָרוֹת
future	first	אוּאַר		נוּאַר
	second	תּוּאַר	תּוּאָרִי	תּוּאָרוּ	תּוּאַרְנָה1
	third	יוּאַר	תּוּאַר	יוּאָרוּ	תּוּאַרְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.