הדהים

Hebrew

Etymology

Root
ד־ה־ם (d-h-m)

From the root ד־ה־ם (d-h-m).

Verb

הִדְהִים • (hidhím) (hif'il construction)

1. To amaze, stun, shock, astound: to greatly surprise (someone).

Conjugation

Conjugation of הִדְהִים (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַדְהִים action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִדְהַמְתִּי		הִדְהַמְנוּ
	second	הִדְהַמְתָּ	הִדְהַמְתְּ	הִדְהַמְתֶּם	הִדְהַמְתֶּן
	third	הִדְהִים	הִדְהִימָה	הִדְהִימוּ
present		מַדְהִים	מַדְהִימָה	מַדְהִימִים	מַדְהִימוֹת
future	first	אַדְהִים		נַדְהִים
	second	תַּדְהִים	תַּדְהִימִי	תַּדְהִימוּ	תַּדְהֵמְנָה1
	third	יַדְהִים	תַּדְהִים	יַדְהִימוּ	תַּדְהֵמְנָה1
imperative		הַדְהֵם	הַדְהִימִי	הַדְהִימוּ	הַדְהֵמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• מַדְהִים (madhím)