האשים

Hebrew

Root
א־שׁ־ם (ʾ-sh-m)

Verb

הֶאֱשִׁים • (he'eshím) (hif'il construction)

1. to accuse, to blame

Conjugation

Conjugation of הֶאֱשִׁים (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַאֲשִׁים action noun: הַאֲשָׁמָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶאֱשַׁמְתִּי		הֶאֱשַׁמְנוּ
	second	הֶאֱשַׁמְתָּ	הֶאֱשַׁמְתְּ	הֶאֱשַׁמְתֶּם	הֶאֱשַׁמְתֶּן
	third	הֶאֱשִׁים	הֶאֱשִׁימָה	הֶאֱשִׁימוּ
present		מַאֲשִׁים	מַאֲשִׁימָה	מַאֲשִׁימִים	מַאֲשִׁימוֹת
future	first	אַאֲשִׁים		נַאֲשִׁים
	second	תַּאֲשִׁים	תַּאֲשִׁימִי	תַּאֲשִׁימוּ	תַּאֲשֵׁמְנָה1
	third	יַאֲשִׁים	תַּאֲשִׁים	יַאֲשִׁימוּ	תַּאֲשֵׁמְנָה1
imperative		הַאֲשֵׁם	הַאֲשִׁימִי	הַאֲשִׁימוּ	הַאֲשֵׁמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.