האמיר

Hebrew

Root
א־מ־ר (ʾ-m-r)

Verb

הֶאֱמִיר • (he'emír) (hif'il construction)

1. To rise, to go up, to climb; especially figurative.

   שכר הדירה האמיר ― s'khár hadirá he'emír ― the rent went up

Conjugation

Conjugation of הֶאֱמִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַאֲמִיר action noun: הַאֲמָרָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶאֱמַרְתִּי		הֶאֱמַרְנוּ
	second	הֶאֱמַרְתָּ	הֶאֱמַרְתְּ	הֶאֱמַרְתֶּם	הֶאֱמַרְתֶּן
	third	הֶאֱמִיר	הֶאֱמִירָה	הֶאֱמִירוּ
present		מַאֲמִיר	מַאֲמִירָה	מַאֲמִירִים	מַאֲמִירוֹת
future	first	אַאֲמִיר		נַאֲמִיר
	second	תַּאֲמִיר	תַּאֲמִירִי	תַּאֲמִירוּ	תַּאֲמֵרְנָה1
	third	יַאֲמִיר	תַּאֲמִיר	יַאֲמִירוּ	תַּאֲמֵרְנָה1
imperative		הַאֲמֵר	הַאֲמִירִי	הַאֲמִירוּ	הַאֲמֵרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.