האחיד

Hebrew

Root
א־ח־ד (ʾ-kh-d)

Verb

הֶאֱחִיד • (he'ekhíd) (hif'il construction)

1. to, standardize, unify

Conjugation

Conjugation of הֶאֱחִיד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַאֲחִיד action noun: הַאֲחָדָה
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֶאֱחַדְתִּי		הֶאֱחַדְנוּ
	second	הֶאֱחַדְתָּ	הֶאֱחַדְתְּ	הֶאֱחַדְתֶּם	הֶאֱחַדְתֶּן
	third	הֶאֱחִיד	הֶאֱחִידָה	הֶאֱחִידוּ
present		מַאֲחִיד	מַאֲחִידָה	מַאֲחִידִים	מַאֲחִידוֹת
future	first	אַאֲחִיד		נַאֲחִיד
	second	תַּאֲחִיד	תַּאֲחִידִי	תַּאֲחִידוּ	תַּאֲחֵדְנָה1
	third	יַאֲחִיד	תַּאֲחִיד	יַאֲחִידוּ	תַּאֲחֵדְנָה1
imperative		הַאֲחֵד	הַאֲחִידִי	הַאֲחִידוּ	הַאֲחֵדְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “האחיד” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language