האזין

Hebrew

Root
א־ז־ן (ʾ-z-n)
7 terms

Etymology

Denominal verb of אוזן / אֹזֶן (ózen, “ear”) in the causative sense of "making one's ears useful", i.e. to listen.

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /(h)e(ʔ)eˈzin/

• Audio:

  (file)

Verb

הֶאֱזִין • (he'ezín) (hif'il construction)

1. to listen
   • Tanach, Judges 5:3, with translation of the Jewish Publication Society:

     שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַיהֹוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׃

     Hear, O ye kings; give ear, O ye princes; I, unto the LORD will I sing; I will sing praise to the LORD, the God of Israel.

Conjugation

Conjugation of הֶאֱזִין (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְהַאֲזִין
		action noun		הַאֲזָנָה
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	הֶאֱזַנְתִּי		הֶאֱזַנּוּ
	second	הֶאֱזַנְתָּ	הֶאֱזַנְתְּ	הֶאֱזַנְתֶּם	הֶאֱזַנְתֶּן
	third	הֶאֱזִין	הֶאֱזִינָה	הֶאֱזִינוּ
present		מַאֲזִין	מַאֲזִינָה	מַאֲזִינִים	מַאֲזִינוֹת
future	first	אַאֲזִין		נַאֲזִין
	second	תַּאֲזִין	תַּאֲזִינִי	תַּאֲזִינוּ	תַּאֲזֵנָּה1
	third	יַאֲזִין	תַּאֲזִין	יַאֲזִינוּ	תַּאֲזֵנָּה1
imperative		הַאֲזֵן	הַאֲזִינִי	הַאֲזִינוּ	הַאֲזֵנָּה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

See also

• הִקְשִׁיב

References

• H238 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible
• Klein, Ernest (1987) “אָזַן”, in A Comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language for Readers of English‎^[1], Jerusalem: Carta, →ISBN, page 16b