דיקלם

Hebrew

Root
ד־ק־ל־ם (d-q-l-m)
2 terms

Verb

דיקלם / דִּקְלֵם • (diklém) (pi'el construction)

1. to recite, to declaim

Conjugation

Conjugation of דיקלם / דִּקְלֵם (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְדַקְלֵם action noun: דיקלום / דִּקְלוּם
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	דיקלמתי / דִּקְלַמְתִּי		דיקלמנו / דִּקְלַמְנוּ
	second	דיקלמת / דִּקְלַמְתָּ	דיקלמת / דִּקְלַמְתְּ	דיקלמתם / דִּקְלַמְתֶּם	דיקלמתן / דִּקְלַמְתֶּן
	third	דיקלם / דִּקְלֵם	דיקלמה / דִּקְלְמָה	דיקלמו / דִּקְלְמוּ
present		מְדַקְלֵם	מְדַקְלֶמֶת	מְדַקְלְמִים	מְדַקְלְמוֹת
future	first	אֲדַקְלֵם		נְדַקְלֵם
	second	תְּדַקְלֵם	תְּדַקְלְמִי	תְּדַקְלְמוּ	תְּדַקְלֵמְנָה1
	third	יְדַקְלֵם	תְּדַקְלֵם	יְדַקְלְמוּ	תְּדַקְלֵמְנָה1
imperative		דַּקְלֵם	דַּקְלְמִי	דַּקְלְמוּ	דַּקְלֵמְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “דקלם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language