דיקלם

Hebrew

Root
ד־ק־ל־ם (d-q-l-m)
2 terms

Verb

דיקלם / דִּקְלֵם • (diklém) (pi'el construction)

1. to recite, to declaim

Conjugation

Conjugation of דיקלם / דִּקְלֵם (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְדַקְלֵם
		action noun		דיקלום / דִּקְלוּם
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	דיקלמתי / דִּקְלַמְתִּי		דיקלמנו / דִּקְלַמְנוּ
	second	דיקלמת / דִּקְלַמְתָּ	דיקלמת / דִּקְלַמְתְּ	דיקלמתם / דִּקְלַמְתֶּם	דיקלמתן / דִּקְלַמְתֶּן
	third	דיקלם / דִּקְלֵם	דיקלמה / דִּקְלְמָה	דיקלמו / דִּקְלְמוּ
present		מְדַקְלֵם	מְדַקְלֶמֶת	מְדַקְלְמִים	מְדַקְלְמוֹת
future	first	אֲדַקְלֵם		נְדַקְלֵם
	second	תְּדַקְלֵם	תְּדַקְלְמִי	תְּדַקְלְמוּ	תְּדַקְלֵמְנָה1
	third	יְדַקְלֵם	תְּדַקְלֵם	יְדַקְלְמוּ	תְּדַקְלֵמְנָה1
imperative		דַּקְלֵם	דַּקְלְמִי	דַּקְלְמוּ	דַּקְלֵמְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

References

• “דקלם” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language