דימם

Hebrew

Root
ד־מ־ם (d-m-m)
5 terms

Pronunciation

• (Modern Israeli Hebrew) IPA^(key): /diˈmɛm/

Verb

דימם / דִּמֵּם • (dimém) (pi'el construction)

1. to bleed

Conjugation

Conjugation of דימם / דִּמֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְדַמֵּם
		action noun		דימום / דִּמּוּם
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	דיממתי / דִּמַּמְתִּי		דיממנו / דִּמַּמְנוּ
	second	דיממת / דִּמַּמְתָּ	דיממת / דִּמַּמְתְּ	דיממתם / דִּמַּמְתֶּם	דיממתן / דִּמַּמְתֶּן
	third	דימם / דִּמֵּם	דיממה / דִּמְּמָה	דיממו / דִּמְּמוּ
present		מְדַמֵּם	מְדַמֶּמֶת	מְדַמְּמִים	מְדַמְּמוֹת
future	first	אֲדַמֵּם		נְדַמֵּם
	second	תְּדַמֵּם	תְּדַמְּמִי	תְּדַמְּמוּ	תְּדַמֵּמְנָה1
	third	יְדַמֵּם	תְּדַמֵּם	יְדַמְּמוּ	תְּדַמֵּמְנָה1
imperative		דַּמֵּם	דַּמְּמִי	דַּמְּמוּ	דַּמֵּמְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• דם (dam)

Anagrams

• דמים