דימה

Hebrew

Root
ד־מ־ה (d-m-h)
4 terms

Verb

דימה / דִּמָּה • (dimá) (pi'el construction)

1. to imagine

Conjugation

Conjugation of דימה / דִּמָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְדַמּוֹת action noun: דימוי / דִּמּוּי
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	דימיתי / דִּמִּיתִי		דימינו / דִּמִּינוּ
	second	דימית / דִּמִּיתָ	דימית / דִּמִּית	דימיתם / דִּמִּיתֶם	דימיתן / דִּמִּיתֶן
	third	דימה / דִּמָּה	דימתה / דִּמְּתָה	דימו / דִּמּוּ
present		מְדַמֶּה	מְדַמָּה	מְדַמִּים	מְדַמּוֹת
future	first	אֲדַמֶּה		נְדַמֶּה
	second	תְּדַמֶּה	תְּדַמִּי	תְּדַמּוּ	תְּדַמֶּינָה1
	third	יְדַמֶּה	תְּדַמֶּה	יְדַמּוּ	תְּדַמֶּינָה1
imperative		דַּמֵּה	דַּמִּי	דַּמּוּ	דַּמֶּינָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “דימה” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language
• H1819 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible