דובר

Hebrew

Etymology 1

Root
ד־ב־ר (d-b-r)

Verb

דובר / דֻּבַּר • (dubár) (pu'al construction, active counterpart דיבר / דִּבֵּר)

1. to be spoken

Conjugation

Conjugation of דובר / דֻּבַּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	דוברתי / דֻּבַּרְתִּי		דוברנו / דֻּבַּרְנוּ
	second	דוברת / דֻּבַּרְתָּ	דוברת / דֻּבַּרְתְּ	דוברתם / דֻּבַּרְתֶּם	דוברתן / דֻּבַּרְתֶּן
	third	דובר / דֻּבַּר	דוברה / דֻּבְּרָה	דוברו / דֻּבְּרוּ
present		מדובר / מְדֻבָּר	מדוברת / מְדֻבֶּרֶת	מדוברים / מְדֻבָּרִים	מדוברות / מְדֻבָּרוֹת
future	first	אדובר / אֲדֻבַּר		נדובר / נְדֻבַּר
	second	תדובר / תְּדֻבַּר	תדוברי / תְּדֻבְּרִי	תדוברו / תְּדֻבְּרוּ	תדוברנה / תְּדֻבַּרְנָה1
	third	ידובר / יְדֻבַּר	תדובר / תְּדֻבַּר	ידוברו / יְדֻבְּרוּ	תדוברנה / תְּדֻבַּרְנָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Noun

דּוֹבֵר • (dovér) m (plural indefinite דּוֹבְרִים, feminine counterpart דּוֹבֶרֶת)

1. speaker (of a language)
2. spokesman

Etymology 2

From English Dover.

Proper noun

דוֹבֶר • (dóver)

1. Dover (a major port in England)