דַה

Judeo-Italian

Preposition

דַה (dah /da/)

1. Alternative form of דַא (daʔ /⁠da⁠/, “from”)
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ”, in נְבִיאִים‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 28, leaf 2, left page, lines 6–9:

     אֵי דִירַאיִי אַה אֵיסִי קוּוֵיסְטַה לַה יֵינְטַה קֵי נוּן אִינְטֵיסֵירוֹ אִין ווּצֵי דֵי דוּמֵידֵית דֵית סוּאוֹ אֵי נוּן טוֹלְצֵירוֹ קַאסְטִיגוֹ סֵי פֵירְדִיווֹ לַה רִיאַלְטַאדֵי אֵי פֿוּ סְטַאלְייַאטַה דַה בוּקַה לוּרַה׃ (Judeo-Roman)

     ʔe diraʔyi ʔah ʔesi quwesəṭah lah yenəṭah qe nun ʔinəṭesero ʔin wuṣe de dumedeṯ deṯ suʔo ʔe nun ṭoləṣero qaʔsəṭigo se perədiwo lah riʔaləṭaʔde ʔe p̄u səṭaʔləyyaʔṭah dah buqah lurah.

     /E diraji a essi: Questa la jenta che nun intesero in vuce de Dumedeo deo suo, e nun tolzero castigo; se perdivo la rialtade, e fu stagliata da bucca lura./

     And you will say to them: This is the people who has not listened to the voice of the Lord their god, and did not receive punishment; faithfulness was lost, and was cut off from their mouth.