בידל

Hebrew

Root
ב־ד־ל (b-d-l)

Verb

בִּידֵּל / בִּדֵּל • (bidél) (pi'el construction)

1. to separate, segregate

Conjugation

Conjugation of בידל / בִּדֵּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְבַדֵּל action noun: בידול / בִּדּוּל
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בידלתי / בִּדַּלְתִּי		בידלנו / בִּדַּלְנוּ
	second	בידלת / בִּדַּלְתָּ	בידלת / בִּדַּלְתְּ	בידלתם / בִּדַּלְתֶּם	בידלתן / בִּדַּלְתֶּן
	third	בידל / בִּדֵּל	בידלה / בִּדְּלָה	בידלו / בִּדְּלוּ
present		מְבַדֵּל	מְבַדֶּלֶת	מְבַדְּלִים	מְבַדְּלוֹת
future	first	אֲבַדֵּל		נְבַדֵּל
	second	תְּבַדֵּל	תְּבַדְּלִי	תְּבַדְּלוּ	תְּבַדֵּלְנָה1
	third	יְבַדֵּל	תְּבַדֵּל	יְבַדְּלוּ	תְּבַדֵּלְנָה1
imperative		בַּדֵּל	בַּדְּלִי	בַּדְּלוּ	בַּדֵּלְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.