בידח

Hebrew

Root
ב־ד־ח (b-d-kh)

Verb

בידח / בִּדֵּחַ • (bidéakh) (pi'el construction)

1. to amuse; to entertain

Conjugation

Conjugation of בידח / בִּדֵּחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְבַדֵּחַ action noun: בידוח / בִּדּוּחַ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בידחתי / בִּדַּחְתִּי		בידחנו / בִּדַּחְנוּ
	second	בידחת / בִּדַּחְתָּ	בידחת / בִּדַּחְתְּ	בידחתם / בִּדַּחְתֶּם	בידחתן / בִּדַּחְתֶּן
	third	בידח / בִּדֵּחַ	בידחה / בִּדְּחָה	בידחו / בִּדְּחוּ
present		מְבַדֵּחַ	מְבַדַּחַת	מְבַדְּחִים	מְבַדְּחוֹת
future	first	אֲבַדֵּחַ		נְבַדֵּחַ
	second	תְּבַדֵּחַ	תְּבַדְּחִי	תְּבַדְּחוּ	תְּבַדַּחְנָה1
	third	יְבַדֵּחַ	תְּבַדֵּחַ	יְבַדְּחוּ	תְּבַדַּחְנָה1
imperative		בַּדֵּחַ	בַּדְּחִי	בַּדְּחוּ	בַּדַּחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.