בוזה

Hebrew

Root
ב־ז־ה (b-z-h)

Verb

בוזה / בֻּזָּה • (buzá) (pu'al construction, active counterpart ביזה / בִּזָּה)

1. To be degraded, to be despised, to be abused.

Conjugation

Conjugation of בוזה / בֻּזָּה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בוזיתי / בֻּזֵּיתִי		בוזינו / בֻּזֵּינוּ
	second	בוזית / בֻּזֵּיתָ	בוזית / בֻּזֵּית	בוזיתם / בֻּזֵּיתֶם	בוזיתן / בֻּזֵּיתֶן
	third	בוזה / בֻּזָּה	בוזתה / בֻּזְּתָה	בוזו / בֻּזּוּ
present		מבוזה / מְבֻזֶּה	מבוזה / מְבֻזָּה	מבוזים / מְבֻזִּים	מבוזות / מְבֻזּוֹת
future	first	אבוזה / אֲבֻזֶּה		נבוזה / נְבֻזֶּה
	second	תבוזה / תְּבֻזֶּה	תבוזי / תְּבֻזִּי	תבוזו / תְּבֻזּוּ	תבוזינה / תְּבֻזֶּינָה1
	third	יבוזה / יְבֻזֶּה	תבוזה / תְּבֻזֶּה	יבוזו / יְבֻזּוּ	תבוזינה / תְּבֻזֶּינָה1
imperative		—	—	—	—1
notes		Rare in Modern Hebrew.