אסיפה

Hebrew

Root
א־ס־ף (ʾ-s-p)

Noun

אסיפה / אֲסֵפָה • (asefá) f (plural indefinite אסיפות / אֲסֵפוֹת, singular construct אסיפת / אֲסֵפַת־)

1. a meeting, a gathering, an assembly

Declension

Declension of אסיפה / אֲסֵפָה

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	אסיפה / אֲסֵפָה	first	אסיפתי / אֲסֵפָתִי		אסיפתנו / אֲסֵפָתֵנוּ
	definite	האסיפה / הָאֲסֵפָה	second	אסיפתך / אֲסֵפָתְךָ	אסיפתך / אֲסֵפָתֵךְ	אסיפתכם / אֲסֵפַתְכֶם	אסיפתכן / אֲסֵפַתְכֶן
	construct	אסיפת־ / אֲסֵפַת־	third	אסיפתו / אֲסֵפָתוֹ	אסיפתה / אֲסֵפָתָהּ	אסיפתם / אֲסֵפָתָם	אסיפתן / אֲסֵפָתָן
plural	indefinite	אסיפות / אֲסֵפוֹת	first	אסיפותיי / אֲסֵפוֹתַי		אסיפותינו / אֲסֵפוֹתֵינוּ
	definite	האסיפות / הָאֲסֵפוֹת	second	אסיפותיך / אֲסֵפוֹתֶיךָ	אסיפותייך / אֲסֵפוֹתַיִךְ	אסיפותיכם / אֲסֵפוֹתֵיכֶם	אסיפותיכן / אֲסֵפוֹתֵיכֶן
	construct	אסיפות־ / אֲסֵפוֹת־	third	אסיפותיו / אֲסֵפוֹתָיו	אסיפותיה / אֲסֵפוֹתֶיהָ	אסיפותם / אֲסֵפוֹתָם	אסיפותן / אֲסֵפוֹתָן