אלתר

Hebrew

Root
א־ל־ת־ר (ʾ-l-t-r)

Verb

אִלְתֵּר • (iltér) (pi'el construction)

1. To improvise.

Conjugation

Conjugation of אילתר / אִלְתֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאַלְתֵּר action noun: אילתור / אִלְתּוּר
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אילתרתי / אִלְתַּרְתִּי		אילתרנו / אִלְתַּרְנוּ
	second	אילתרת / אִלְתַּרְתָּ	אילתרת / אִלְתַּרְתְּ	אילתרתם / אִלְתַּרְתֶּם	אילתרתן / אִלְתַּרְתֶּן
	third	אילתר / אִלְתֵּר	אילתרה / אִלְתְּרָה	אילתרו / אִלְתְּרוּ
present		מְאַלְתֵּר	מְאַלְתֶּרֶת	מְאַלְתְּרִים	מְאַלְתְּרוֹת
future	first	אֲאַלְתֵּר		נְאַלְתֵּר
	second	תְּאַלְתֵּר	תְּאַלְתְּרִי	תְּאַלְתְּרוּ	תְּאַלְתֵּרְנָה1
	third	יְאַלְתֵּר	תְּאַלְתֵּר	יְאַלְתְּרוּ	תְּאַלְתֵּרְנָה1
imperative		אַלְתֵּר	אַלְתְּרִי	אַלְתְּרוּ	אַלְתֵּרְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.