אכלס

Hebrew

Root
א־כ־ל־ס (ʾ-k-l-s)
3 terms

Verb

אִכְלֵס • (ikhlés) (pi'el construction)

1. To populate: to supply with inhabitants.

Conjugation

Conjugation of איכלס / אִכְלֵס (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאַכְלֵס action noun: איכלוס / אִכְלוּס
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	איכלסתי / אִכְלַסְתִּי		איכלסנו / אִכְלַסְנוּ
	second	איכלסת / אִכְלַסְתָּ	איכלסת / אִכְלַסְתְּ	איכלסתם / אִכְלַסְתֶּם	איכלסתן / אִכְלַסְתֶּן
	third	איכלס / אִכְלֵס	איכלסה / אִכְלְסָה	איכלסו / אִכְלְסוּ
present		מְאַכְלֵס	מְאַכְלֶסֶת	מְאַכְלְסִים	מְאַכְלְסוֹת
future	first	אֲאַכְלֵס		נְאַכְלֵס
	second	תְּאַכְלֵס	תְּאַכְלְסִי	תְּאַכְלְסוּ	תְּאַכְלֵסְנָה1
	third	יְאַכְלֵס	תְּאַכְלֵס	יְאַכְלְסוּ	תְּאַכְלֵסְנָה1
imperative		אַכְלֵס	אַכְלְסִי	אַכְלְסוּ	אַכְלֵסְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.