אישר

Hebrew

Root
א־שׁ־ר (ʾ-sh-r)
7 terms

Verb

אישר / אִשֵּׁר • ('ishér) (pi'el construction, passive counterpart אושר / אֻשַּׁר)

1. to approve, allow
   • Tanach, Genesis 30:13, with translation of the Jewish Publication Society:

     וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי, כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת;

     vattómer leá bəoshrí, ki ishrúni banót;

     And Leah said, Happy am I, For women have called me happy;

2. to confirm

Conjugation

Conjugation of אישר / אִשֵּׁר (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		לְאַשֵּׁר
		action noun		אישור / אִשּׁוּר
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	אישרתי / אִשַּׁרְתִּי		אישרנו / אִשַּׁרְנוּ
	second	אישרת / אִשַּׁרְתָּ	אישרת / אִשַּׁרְתְּ	אישרתם / אִשַּׁרְתֶּם	אישרתן / אִשַּׁרְתֶּן
	third	אישר / אִשֵּׁר	אישרה / אִשְּׁרָה	אישרו / אִשְּׁרוּ
present		מְאַשֵּׁר	מְאַשֶּׁרֶת	מְאַשְּׁרִים	מְאַשְּׁרוֹת
future	first	אֲאַשֵּׁר		נְאַשֵּׁר
	second	תְּאַשֵּׁר	תְּאַשְּׁרִי	תְּאַשְּׁרוּ	תְּאַשֵּׁרְנָה1
	third	יְאַשֵּׁר	תְּאַשֵּׁר	יְאַשְּׁרוּ	תְּאַשֵּׁרְנָה1
imperative		אַשֵּׁר	אַשְּׁרִי	אַשְּׁרוּ	אַשֵּׁרְנָה1

¹ Rare in Modern Hebrew.

Related terms

• אִשְׁרֵר ('ishrér)

Anagrams

• ראשי