אירח

Hebrew

Root
א־ר־ח (ʾ-r-kh)
6 terms

Verb

אירח / אֵרֵחַ • (ereákh) (pi'el construction)

1. To host, entertain, accommodate

Conjugation

Conjugation of אירח / אֵרֵחַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאָרֵחַ action noun: אירוח / אֵרוּחַ
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אירחתי / אֵרַחְתִּי		אירחנו / אֵרַחְנוּ
	second	אירחת / אֵרַחְתָּ	אירחת / אֵרַחְתְּ	אירחתם / אֵרַחְתֶּם	אירחתן / אֵרַחְתֶּן
	third	אירח / אֵרֵחַ	אירחה / אֵרְחָה	אירחו / אֵרְחוּ
present		מְאָרֵחַ	מְאָרַחַת	מְאָרְחִים	מְאָרְחוֹת
future	first	אֲאָרֵחַ		נְאָרֵחַ
	second	תְּאָרֵחַ	תְּאָרְחִי	תְּאָרְחוּ	תְּאָרַחְנָה1
	third	יְאָרֵחַ	תְּאָרֵחַ	יְאָרְחוּ	תְּאָרַחְנָה1
imperative		אָרֵחַ	אָרְחִי	אָרְחוּ	אָרַחְנָה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• הִתְאָרֵחַ (hit'aréakh, “to visit, to stay”)
• מְאָרֵחַ (me'aréakh, “host”)