אימן

Hebrew

Root
א־מ־ן (ʾ-m-n)

Verb

אימן / אִמֵּן • ('imén) (pi'el construction, passive counterpart אומן / אֻמַּן)

1. to train

Conjugation

Conjugation of אימן / אִמֵּן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאַמֵּן action noun: אימון / אִמּוּן
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אימנתי / אִמַּנְתִּי		אימנו / אִמַּנּוּ
	second	אימנת / אִמַּנְתָּ	אימנת / אִמַּנְתְּ	אימנתם / אִמַּנְתֶּם	אימנתן / אִמַּנְתֶּן
	third	אימן / אִמֵּן	אימנה / אִמְּנָה	אימנו / אִמְּנוּ
present		מְאַמֵּן	מְאַמֶּנֶת	מְאַמְּנִים	מְאַמְּנוֹת
future	first	אֲאַמֵּן		נְאַמֵּן
	second	תְּאַמֵּן	תְּאַמְּנִי	תְּאַמְּנוּ	תְּאַמֵּנָּה1
	third	יְאַמֵּן	תְּאַמֵּן	יְאַמְּנוּ	תְּאַמֵּנָּה1
imperative		אַמֵּן	אַמְּנִי	אַמְּנוּ	אַמֵּנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “אימן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language