אחסן

Hebrew

Root
א־ח־ס־ן (ʾ-kh-s-n)
1 term

Verb

אִחְסֵן • ('ikhsén) (pi'el construction)

1. to store

Conjugation

Conjugation of איחסן / אִחְסֵן (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאַחְסֵן action noun: איחסון / אִחְסוּן
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	איחסנתי / אִחְסַנְתִּי		איחסנו / אִחְסַנּוּ
	second	איחסנת / אִחְסַנְתָּ	איחסנת / אִחְסַנְתְּ	איחסנתם / אִחְסַנְתֶּם	איחסנתן / אִחְסַנְתֶּן
	third	איחסן / אִחְסֵן	איחסנה / אִחְסְנָה	איחסנו / אִחְסְנוּ
present		מְאַחְסֵן	מְאַחְסֶנֶת	מְאַחְסְנִים	מְאַחְסְנוֹת
future	first	אֲאַחְסֵן		נְאַחְסֵן
	second	תְּאַחְסֵן	תְּאַחְסְנִי	תְּאַחְסְנוּ	תְּאַחְסֵנָּה1
	third	יְאַחְסֵן	תְּאַחְסֵן	יְאַחְסְנוּ	תְּאַחְסֵנָּה1
imperative		אַחְסֵן	אַחְסְנִי	אַחְסְנוּ	אַחְסֵנָּה1
notes		Rare in Modern Hebrew.

References

• “אחסן” in the Hebrew Terms Database of the Academy of Hebrew Language