אוחד

Hebrew

Root
א־ח־ד (ʾ-kh-d)
7 terms

Verb

אוחד / אֻחַד • (ukhád) (pu'al construction, active counterpart איחד / אִחֵד)

1. to be united

Conjugation

Conjugation of אוחד / אֻחַד (see also Appendix:Hebrew verbs)

non-finite forms		to-infinitive		—
finite forms		singular		plural
		m	f	m	f
past	first	אוחדתי / אֻחַדְתִּי		אוחדנו / אֻחַדְנוּ
	second	אוחדת / אֻחַדְתָּ	אוחדת / אֻחַדְתְּ	אוחדתם / אֻחַדְתֶּם	אוחדתן / אֻחַדְתֶּן
	third	אוחד / אֻחַד	אוחדה / אֻחֲדָה	אוחדו / אֻחֲדוּ
present		מאוחד / מְאֻחָד	מאוחדת / מְאֻחֶדֶת	מאוחדים / מְאֻחָדִים	מאוחדות / מְאֻחָדוֹת
future	first	אאוחד / אֲאֻחַד		נאוחד / נְאֻחַד
	second	תאוחד / תְּאֻחַד	תאוחדי / תְּאֻחֲדִי	תאוחדו / תְּאֻחֲדוּ	תאוחדנה / תְּאֻחַדְנָה1
	third	יאוחד / יְאֻחַד	תאוחד / תְּאֻחַד	יאוחדו / יְאֻחֲדוּ	תאוחדנה / תְּאֻחַדְנָה1
imperative		—	—	—	—1

¹ Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• (adjective) מאוחד / מְאֻחָד (“united, unified”)