אַרְבֵילוֹ

Judeo-Italian

Etymology

Derived from Classical Latin arbor, from Old Latin arbōs, from Proto-Italic *arðōs, from Proto-Indo-European *h₃r̥dʰōs, derived from the root *h₃erdʰ- (“to increase, grow”).

Noun

אַרְבֵילוֹ (ʔarəbelo /arbelo/) m

1. tree
   • 16^th century [750–450 BCE], “לוּ לִיבֵירוֹ דֵי יִרְמִיַהוּ [Lu libero de Jirmiau, The Book of Jeremiah]”, in נְבִיאִים [Neviim, Prophets]‎^[1] (manuscript), translation of נְבִיאִים [Nəvīʾīm, Prophets] (in Biblical Hebrew), chapter 7, verse 20, leaf 2, right page, lines 14–18:

     פֵיר צוֹ קוּסִי דִיסֵי דוּמֵידֵית דֵית אֵיקוֹ לוּ פֿוּרוּרוֹ מִיאוֹ אֵי לַה אִירַה מֵיאַה קוּלַאטַה אַה לוּ לוּקוֹ קוּוֵיסְטוֹ סוּפֵירַה לוּ אוֹמוֹ אֵי סוּפֵירַה לַה בֵיסְטִיאַה אֵי סוּפֵירַה לוּ אַרְבֵילוֹ אֵי לוּ קַאנְפוֹ אֵי סוּפֵירַה לוּ פְֿרוּטוֹ דֵי לַה טֵירַה אֵי אַרְדֵירַה אֵי נוּן סֵי סְטוּצַארַה׃ (Judeo-Roman)

     per ṣo qusi dise dumedeṯ deṯ ʔeqo lu p̄ururo miʔo ʔe lah ʔirah meʔah qulaʔṭah ʔah lu luqo quwesəṭo superah lu ʔomo ʔe superah lah besəṭiʔah ʔe superah lu ʔarəbelo ʔe lu qanəpo ʔe lu p̄əruṭo de lah ṭerah ʔe ʔarəderah ʔe nun se səṭuṣaʔrah.

     /Per ciò, cusì disse Dumedeo Deo: "Ecco lu fururo mio e la ira mea, culata a lu luco questo: supera lu omo, e superah la bestia, e supera lu arbelo, e lu canpo, e lu frutto de la terra; e arderà, e nun se stuzzarà."/

     Therefore, thus said the Lord God: "Behold, my fury and my rage, poured on this place: upon the man, and upon the beast, and upon the tree, and the field, and the fruit of the land; and it will burn, and it will not be extinguished."