הוכה
Jump to navigation
Jump to search
Hebrew
[edit]| Root |
|---|
| נ־כ־ה (n-k-h) |
Verb
[edit]הוכה / הֻכָּה • (huká) third-singular masculine past (huf'al construction, active counterpart הִכָּה)
- to be hit, smitten, struck.
- Tanach, Numbers 25:14, with translation of the King James Version:
- אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת־הַמִּדְיָנִית
- ashér huká et-hamidyanít
- even that was slain with the Midianitish woman
Conjugation
[edit]Conjugation of הוכה / הֻכָּה (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | הוכיתי / הֻכֵּיתִי | הוכינו / הֻכֵּינוּ | ||
| second | הוכית / הֻכֵּיתָ | הוכית / הֻכֵּית | הוכיתם / הֻכֵּיתֶם | הוכיתן / הֻכֵּיתֶן | |
| third | הוכה / הֻכָּה | הוכתה / הֻכְּתָה | הוכו / הֻכּוּ | ||
| present | מוכה / מֻכֶּה | מוכית / מֻכֵּית | מוכים / מֻכִּים | מוכות / מֻכּוֹת | |
| future | first | אוכה / אֻכֶּה | נוכה / נֻכֶּה | ||
| second | תוכה / תֻּכֶּה | תוכי / תֻּכִּי | תוכו / תֻּכּוּ | תוכינה / תֻּכֶּינָה1 | |
| third | יוכה / יֻכֶּה | תוכה / תֻּכֶּה | יוכו / יֻכּוּ | תוכינה / תֻּכֶּינָה1 | |
| imperative | — | — | — | —1 | |
| notes |
| ||||